פלאש באולם אירועים: בואנס, TTL וגרירת תריס

באולם אירועים יש כמעט תמיד מספיק אור כדי לראות, אבל כמעט אף פעם לא מספיק אור כדי לצלם פנים חדות ונקיות. התאורה מגיעה מלמעלה, היא צבעונית, והיא משתנה כל כמה שניות לפי מה שה־DJ החליט. לכן הפלאש הוא לא אביזר, הוא חלק מהמצלמה. עם זאת, פלאש שמכוון ישר לפנים מייצר בדיוק את מה שאתם לא רוצים: פנים מבריקות, צל קשה מאחורי הראש ורקע שנעלם לשחור.

המטרה של המדריך הזה פשוטה: לתת לכם שיטת עבודה שמתחילה באולם הראשון ונשארת נכונה גם באולם החמישים. נתחיל בהבנה של שני מקורות האור שבכל פריים, נעבור לבואנס, ואחר כך נגיע לגרירת תריס ולהגדרות שאפשר לכוון אליהן מהשנייה הראשונה של האירוע.

שני מקורות אור בכל פריים

כל תמונה עם פלאש באולם מורכבת משתי חשיפות שקורות באותו רגע. החשיפה הראשונה היא האור הקיים: הנברשות, הלדים והמסך שמאחורי הבמה. השנייה היא הבזק הפלאש, שנמשך אלפיות שנייה בודדות. ההבנה הזאת חשובה, כי כל הגדרה במצלמה משפיעה על חשיפה אחרת.

• מהירות התריס שולטת כמעט רק באור הקיים. תריס ארוך יותר מכניס יותר מהאולם, אבל לא משנה את כמות הפלאש בפנים.
• הצמצם וה־ISO משפיעים על שתי החשיפות יחד.
• עוצמת הפלאש שולטת רק באור שנופל על האנשים הקרובים.

במילים אחרות, אם הרקע יצא שחור, מאריכים את התריס או מעלים ISO. אם הפנים יצאו חשוכות או שרופות, משנים את הפלאש. ברגע שמפרידים בין השניים, רוב הניחוש פשוט נעלם.

בואנס: להפוך את התקרה לסופטבוקס

פלאש ישיר הוא מקור אור קטן, ולכן הוא קשה. כשמסובבים את ראש הפלאש אל קיר או תקרה, המשטח הגדול הופך למקור האור. כתוצאה מכך האור מתרכך, הצללים נפתחים והעור נראה טבעי יותר. זה הבסיס של צילום אירועים טוב.

עם זאת, לבואנס יש שלושה תנאים:

1. משטח בהיר ונייטרלי. תקרה לבנה או קיר בגוון שמנת מחזירים אור נקי. לעומת זאת, קיר אדום יצבע את הפנים באדום, ותקרה שחורה פשוט תבלע את האור.
2. מרחק סביר. באולם עם תקרה של שישה מטרים, בואנס מהתקרה מאבד הרבה מהכוח שלו. במקרה כזה עדיף קיר צד קרוב, או קיר שנמצא מאחוריכם.
3. כיוון. בואנס ישר למעלה יוצר צללים בעיניים. כשמסובבים את הראש מעט אחורה ולצד, האור מגיע אל הפנים בזווית, ממש כמו מחלון גדול.

שיטה שכדאי להכיר היא חסימה קטנה של הפלאש: מגן שחור קטן (צלמים רבים קוראים לו Black Foamie Thing) שמונע מהאור לצאת ישר קדימה. כך כל האור הולך לקיר או לתקרה, ואין "ניצוץ" ישיר בעיניים של האורחים.

TTL או ידני?

במצב TTL הפלאש שולח הבזק מקדים קצר, מודד כמה אור חזר, ומחליט לבד על העוצמה. באירוע, כשהמרחק לאנשים משתנה כל רגע, זה יתרון עצום. לכן רוב צלמי האירועים עובדים ב־TTL, ומתקנים בעזרת פיצוי חשיפה של הפלאש (FEC).

לעומת זאת, מצב ידני נותן תוצאה עקבית לגמרי כשהמרחק קבוע: עמדת צילום, קיר מסוים, או קבוצה שעומדת תמיד באותה נקודה. בפועל, נוח לעבוד כך:

• TTL ברחבה, בקבלת הפנים ובכל מקום שבו אתם זזים.
• ידני בעמדה קבועה, למשל ליד מסך ממותג או בפינת צילום.
• FEC בין מינוס 0.7 לפלוס 0.7 ברוב המקרים. שמלה לבנה או חליפה שחורה מבלבלות את המדידה, ולכן מתקנים לפי הפריים ולא לפי ההרגל.

גרירת תריס ברחבה

גרירת תריס היא שילוב של תריס ארוך עם פלאש. הפלאש מקפיא את הרוקדים, ובמקביל התריס הארוך מכניס את אורות הבמה כפסים צבעוניים. התוצאה מרגישה כמו מסיבה, ולא כמו צילום תיעודי בחדר חשוך.

נקודת התחלה טובה היא תריס של 1/15 עד 1/30, ISO שמשאיר את הרקע מעט כהה, ופלאש ב־TTL. בנוסף, כדאי להפעיל סנכרון על הווילון השני (Rear Curtain Sync): הפלאש יורה בסוף החשיפה, ולכן שובל התנועה נמשך מאחורי האנשים ולא לפניהם.

חשוב לזכור שגרירת תריס היא תבלין, לא מנה עיקרית. לכן מצלמים כמה פריימים כאלה בכל סבב ריקודים, וחוזרים לתריס מהיר יותר כשרוצים פנים נקיות למגנט. פריים עם הרבה תנועה נראה מצוין על מסך גדול, אבל בגודל 10x15 על מקרר הוא עלול להיראות פשוט מטושטש. על השיקול הזה הרחבנו במאמר על קומפוזיציה למגנט.

צבע הפלאש מול צבע האולם

הפלאש מאיר בצבע של אור יום, בערך 5500 קלווין. לעומת זאת, רוב האולמות מוארים באור חם, ולפעמים חם מאוד. כשמערבבים את השניים, הפנים יוצאות לבנות וכחלחלות, והרקע יוצא כתום. הפתרון הוא ג׳ל כתום (CTO) על ראש הפלאש: חצי CTO מקרב את הפלאש לכ־3800 קלווין, ו־CTO מלא מוריד אותו לאזור 3000 קלווין. אחר כך מכוונים את איזון הלבן במצלמה לאותו ערך, וכל הפריים מתיישר.

הג׳ל בולע מעט אור, בערך חצי סטופ עד סטופ, ולכן ה־TTL יעלה את העוצמה בעצמו. את כל הנושא, כולל תאורת לד סגולה וירוקה, פירקנו לפרטים במאמר על איזון לבן באולמות אירועים.

הגדרות פתיחה לאולם טיפוסי

כשנכנסים לאולם, אין זמן לניסויים ארוכים. לכן כדאי להגיע עם נקודת פתיחה קבועה, ולתקן ממנה לפי מה שרואים על המסך:

תריס של 1/60 מספיק בדרך כלל כדי לא לראות רעד יד עם עדשה רחבה. עם זאת, אם אתם עובדים עם 85 מ״מ, עדיף לעלות ל־1/125 לפחות. על הבחירה בין עדשות באירוע הרחבנו במדריך עדשות לצילום אירועים, ועל ההיגיון של ISO גבוה כתבנו במאמר צילום אירועים בתאורה חלשה. אם אתם רוצים את התמונה המלאה של המצלמה, כולל מצבי מדידה ופוקוס, היא מחכה במדריך הגדרות מצלמה לצילום אירועים.

טעויות שחוזרות באירועים

• הפלאש ישר לפנים בכל פריים. זה עובד רק כשאין שום משטח להחזרה, למשל בחוץ בלילה. גם אז עדיף מפזר קטן ועוצמה מופחתת, כמו שהסברנו במדריך אירוע בחוץ בערב.
• ISO נמוך מדי. ISO 400 עם פלאש באולם חשוך יוצר "חור שחור" מאחורי האנשים. העלו ISO, והאולם יחזור לתמונה.
• סוללות חלשות. זמן טעינה ארוך גורם לפריימים חשוכים בדיוק ברגע השיא. לכן מחליפים סוללות בהפסקה, ולא כשהן כבר נגמרות.
• שכחה לבדוק את המסך. אחרי כל שינוי מקום, צלמו פריים אחד ובדקו את ההיסטוגרמה. ככה מתקנים פעם אחת, ולא חמישים פעם בעריכה.

פלאש טוב באירוע הוא פלאש שהאורחים זוכרים כאווירה, לא כהבזק בעיניים.

ומה קורה אחרי הצילום

גם עם פלאש מושלם, לא כל פריים יוצא אחיד. בצילום מגנטים זה קריטי, כי התמונה מודפסת דקות ספורות אחרי הצילום, בלי זמן לעריכה ארוכה. לכן כדאי לעבוד עם תהליך עריכה קצר וקבוע, כמו שתיארנו במדריך עריכה מהירה בשטח. ב־תוכנת המגנטים NMagnet העריכה האוטומטית מתקנת חשיפה וגוון עור של תאורת אולם בלחיצה אחת, כך שגם פריים שהפלאש בו היה מעט חלש מגיע למדפסת נקי.

שאלות נפוצות