מצלמה ועדשות
הגדרות מצלמה לצילום אירועים: נקודת פתיחה שעובדת
אין הגדרה אחת שמתאימה לכל אולם. יש נקודת פתיחה טובה, ושני מצבים שמורים שמאפשרים לעבור בין פלאש לאור קיים בלי לחשוב. זה המתכון.
כשנכנסים לאירוע, אין זמן לחפור בתפריטים. האור משתנה, האנשים זזים, והמגנט הראשון צריך לצאת תוך דקות. לכן הסוד הוא לא הגדרה מושלמת אחת, אלא שתי נקודות פתיחה מוכנות מראש: אחת לעבודה עם פלאש ואחת לאור הקיים. ביניהן עוברים בסיבוב חוגה.
במדריך הזה נעבור על כל ההחלטות לפי הסדר: מצב צילום, פורמט קובץ, מדידה, פוקוס, סוג תריס ושמירת מצבים. בסוף כל חלק תמצאו את ההמלצה הקצרה.
מצב צילום: ידני, עם עזרה
בצילום עם פלאש, מצב ידני (M) הוא הבחירה הנכונה. אתם קובעים תריס, צמצם ו־ISO, וכך שולטים בכמה מהאולם נכנס לתמונה. הפלאש, ב־TTL, דואג לפנים. ההיגיון המלא של שני מקורות האור מוסבר במדריך פלאש באולם אירועים.
לעומת זאת, בצילום באור הקיים, האור משתנה מפריים לפריים. כאן מצב ידני עם ISO אוטומטי עובד מצוין: קובעים צמצם ותריס, והמצלמה מתאימה את ה־ISO. חשוב לקבוע תקרה ל־ISO האוטומטי, כדי שהמצלמה לא תגיע לערכים שלא הייתם בוחרים בעצמכם. בנוסף, עם פלאש עדיף ISO קבוע, כי חלק מהמצלמות מתבלבלות כשה־ISO האוטומטי והפלאש עובדים יחד.
פורמט קובץ: JPEG, HEIF או RAW
ב־RAW נשמר כל המידע מהחיישן, ולכן אפשר לתקן חשיפה ואיזון לבן בגמישות גדולה. עם זאת, בצילום מגנטים התמונה מודפסת דקות ספורות אחרי שצולמה. קובצי RAW כבדים, מאטים את ההעברה למחשב, ודורשים פיתוח לפני כל הדפסה. לכן רוב צלמי המגנטים עובדים בפורמט מעובד:
- JPEG באיכות גבוהה (Fine) הוא הסטנדרט. כל תוכנה פותחת אותו, והוא מהיר להעברה.
- HEIF (במצלמות Sony הוא נשמר כקובץ HIF) שומר 10 ביט של צבע בקובץ קטן יותר מ־JPEG. לכן מעברי גוונים, למשל בשמיים או בעור, נשארים חלקים יותר.
- RAW מתאים לארכיון. אם יש במצלמה שני חריצים, אפשר לשמור RAW בכרטיס השני כגיבוי, ולעבוד מה־JPEG או ה־HEIF.
ב־NMagnet אפשר לעבוד עם JPEG ועם HEIF ישירות מהמצלמה. ההשוואה המלאה בין הפורמטים נמצאת במדריך HEIF מול JPEG. RAW לא נתמך, ובכוונה: בעמדה של מגנטים כל שנייה של פיתוח היא עוד אורח שמחכה.
פורמט קובץ מומלץ
- כרטיס 1
- JPEG Fine או HEIF, בגודל מלא
- כרטיס 2
- RAW לארכיון, או העתק של כרטיס 1
- סגנון תמונה
- Standard או Neutral, בלי רוויה מוגברת
כמה רזולוציה באמת צריך
מגנט בגודל 10x15 ס״מ, שמודפס ב־300 נקודות לאינץ׳, דורש בערך 1800 על 1200 פיקסלים. אפילו מגנט גדול של 15x20 ס״מ דורש פחות מ־2400 על 1800. כלומר, כל מצלמה מודרנית נותנת הרבה יותר ממה שצריך. היתרון ברזולוציה גבוהה הוא מרווח לחיתוך: אפשר לצלם מעט רחב, ולחתוך בעמדה בלי לאבד חדות. לכן כדאי להשאיר גודל מלא, אבל אין סיבה לרדוף אחרי מגה־פיקסלים.
סגנון תמונה וצבע
הסגנון שבוחרים במצלמה נצרב בקובץ ה־JPEG. סגנון רווי מאוד נראה מרשים על המסך האחורי, אבל באולם עם לדים סגולים הוא שורף את הצבע ומוחק פרטים. לכן מומלץ סגנון סטנדרטי או ניטרלי, עם ניגודיות בינונית וחידוד ברירת מחדל. את הצבע מוסיפים, אם צריך, בעריכה, כמו שתיארנו בעריכה מהירה בשטח.
באשר לאיזון לבן, ההמלצה היא ערך קלווין ידני ולא אוטומטי. ההסבר המלא, כולל ג׳לים לפלאש, נמצא במדריך איזון לבן באולמות אירועים.
מדידת אור
מדידה מטריציונית (Evaluative או Multi) עם זיהוי פנים היא נקודת התחלה טובה. עם זאת, באולם חשוך עם במה מוארת, המדידה מתבלבלת בקלות. לכן כדאי לבדוק היסטוגרמה אחרי כל שינוי מקום, או להפעיל זברה שמראה איפה הבהירים נשרפים. הכלל פשוט: שומרים על הפנים ועל השמלה הלבנה. רקע מעט חשוך הוא בעיה קטנה בהרבה מפנים שרופות.
פוקוס ומצב צילום רציף
לאירועים מתאים פוקוס רציף (AF-C) עם זיהוי פנים ועיניים. בנוסף, מצב צילום רציף איטי, של שלוש עד חמש תמונות בשנייה, עוזר בקבוצות: מצלמים שניים או שלושה פריימים, ובוחרים את זה שבו כולם עם עיניים פתוחות. יותר מזה רק מאריך את הבחירה בעמדה. את כל נושא הפוקוס, כולל עבודה בחושך מוחלט, פירטנו במדריך פוקוס באירועים.
תריס מכני או אלקטרוני
תריס אלקטרוני שקט לגמרי, ולכן הוא מפתה בנאומים ובטקס. עם זאת, יש לו שתי בעיות באולמות:
- פסים מתאורת לד. לדים רבים מהבהבים בתדירות שהעין לא רואה, ותריס אלקטרוני קורא את החיישן שורה אחרי שורה. התוצאה היא פסים כהים לרוחב התמונה.
- פלאש. ברוב המצלמות, פלאש עובד רק עם תריס מכני או עם וילון קדמי אלקטרוני (EFCS), וגם מהירות הסנכרון מוגבלת.
לכן ההמלצה היא תריס מכני או EFCS לעבודה הרגילה, ותריס אלקטרוני רק לרגעים שקטים באור הקיים. אם במצלמה יש הגדרה נגד הבהוב (Anti-flicker), כדאי להפעיל אותה.
שני מצבים שמורים: C1 ו־C2
ברוב המצלמות אפשר לשמור את כל ההגדרות במצב מותאם ולהחזיר אותן בסיבוב חוגה. זה ההבדל בין צלם שמחפש בתפריטים לבין צלם שמוכן לרגע.
C1: עבודה עם פלאש
- מצב
- M, פלאש ב־TTL עם בואנס
- תריס
- 1/60 עד 1/125
- צמצם
- f/2.8 עד f/4
- ISO
- קבוע, 1600 עד 3200
- פוקוס
- AF-C, זיהוי פנים ועיניים
- תריס
- מכני או EFCS
C2: אור קיים, בלי פלאש
- מצב
- M עם ISO אוטומטי (תקרה 6400 עד 12800)
- תריס
- 1/125 עד 1/250
- צמצם
- f/1.8 עד f/2.8
- פוקוס
- AF-C, זיהוי עיניים
- תריס
- מכני, או אלקטרוני רק כשאין לדים מהבהבים
את ההיגיון של C2, ובמיוחד את השאלה כמה ISO זה יותר מדי, פירקנו במדריך צילום אירועים בתאורה חלשה.
לפני שיוצאים מהבית
- פרמוט כרטיסים במצלמה עצמה, ולא במחשב.
- שעה ותאריך מסונכרנים בין כל המצלמות, כדי שהתמונות יסתדרו לפי הסדר.
- בדיקת מצבים שמורים: סיבוב ל־C1 ול־C2, וצילום ניסיון בכל אחד.
- סוללות טעונות במצלמה ובפלאש, וסט רזרבי בתיק.
המצלמה צריכה להיות מוכנה לפני שהאורח הראשון נכנס. באירוע עצמו מסתכלים על אנשים, לא על תפריטים.
שאלות נפוצות
עדיף לצלם אירועים ב־RAW או ב־JPEG?
לצילום מגנטים, JPEG או HEIF באיכות גבוהה, כי ההדפסה מתבצעת מיד ואין זמן לפתח RAW. אם יש שני חריצי כרטיס, אפשר לשמור RAW בכרטיס השני לארכיון.
כמה מגה־פיקסלים צריך כדי להדפיס מגנט?
מגנט 10x15 ס״מ ב־300 נקודות לאינץ׳ צריך בערך 1800 על 1200 פיקסלים בלבד. כל מצלמה מודרנית עוברת את זה בהרבה, והעודף משמש כמרווח לחיתוך.
למה יש פסים בתמונות באולם?
כנראה בגלל תריס אלקטרוני מול תאורת לד שמהבהבת. עברו לתריס מכני או ל־EFCS, והפעילו את הגדרת Anti-flicker אם היא קיימת במצלמה.
